לאחרונה חזרתי מחופשה ארוכה של חודשיים באירופה ובישראל. אני מתגורר ביפן, ומגדל כאן שדה אורגני קטן וחמוד, גם בשביל התחביב וגם לצד העבודה שלי מרחוק. כשאני מדבר בטלפון עם אוזניות, העבודה בשדה מרגיעה אותי. וכמובן, הפלוס הוא הירקות.
וזה מאוד נחמד פה ביפן, כי יש כאן הרבה עניין קהילתי סביב ירקות. טוב, אולי נדבר על זה אחר כך.
היום גיליתי חדשות מרעישות. הגעתי לשדה אחרי הרבה זמן שאף אחד לא טיפל בו, ועם גשמי הטייפון והחום, העשבים כבר טיפסו לגובה המותניים. ואז גיליתי שמשהו עשה לי בלגן בגינה.
הבנתי שזו חיה כלשהי. אני רגיל לכך שהדביבונים נכנסים לפעמים, עושים כל מיני בעיות ואוכלים את התירס, אבל הפעם זה היה קצת יותר רציני. לא הבנתי מה קרה, עד שעברה לידי השכנה וסיפרה לי שהיום, ממש היום, בשעות הצהריים כשלא הייתי שם, יצאו מהיער עשרה קופים גדולים ופשוט התחילו לזרוע הרס בגינות של כולם.
הם תלשו בטטות, אכלו את הדלעות ואת האפרסמונים, טיפסו על כל מה שהיה אפשר, שברו דברים ועקרו כל מיני צמחים. כנראה שהרוב היה בשביל לאכול, וחלק אולי סתם בשביל הכיף. אני לא ממש יודע.
אחרי שהם עשו בלגן בגינות של לא מעט מהאנשים המבוגרים באזור, יצא אחד השכנים, כנראה מוכן מראש, עם טיל.
טיל? אולי זה היה זיקוק גדול. ביפנית אמרו לי ״רוקטנו״.
הוא ירה לעברם את הזיקוק הזה, שעושה הרבה רעש, שורק ואז גם מתפוצץ. הקופים נפוצו לכל עבר, טיפסו על עצים רחוקים ונעלמו.
השכנים היפנים אמרו לי שכנראה עכשיו הם לא יחזרו במשך הרבה זמן. מדי פעם הם פושטים על השדות של הזקנים החביבים ושל מגדלים חובבים כמוני. מישהו מבריח אותם, ואז הם לא מגיעים שוב במשך כמה חודשים לפחות.
זה הבדל גדול לעומת הדרבנים החמודים בארץ, חזירי הבר שמגיעים לפעמים, וגם החולדות והנמיות. לא קשה כל כך להתגונן מפניהם. בארץ החיות אחרות לגמרי. מרגיש לי שהן כאילו פחות אינטליגנטיות. אבל כשפתאום להקת קופים תוקפת לך את השדה, זה כבר... מעניין.
בכל מקרה, לגבי ירקות אורגניים ביפן, טוב, לא בהכרח אורגניים, כי גם בגינות הפרטיות אנשים שמים כל מיני דברים. מאוד נפוץ כאן לגדל ירקות, גם בגלל שהאקלים מתאים מאוד וגם כי זו חברה מסורתית יותר.
מה שאני מאוד אוהב הוא שכמעט כולם מגדלים משהו. וכשיש למישהו כמות גדולה של גידול מסוים, שום, פלפל, עגבניות, מלפפונים, דייקון (שזה סוג של צנון יפני), או סצומה אימו (שהיא בטטה), הוא פשוט מחלק אותו לאחרים, גם לאנשים שהוא לא מכיר.
זו מין שיטה שמבוססת על אמון. פשוט נותנים לכל מי שסביבם. זה יותר בקטע של ״תראו איזה כיף לי וכמה הצלחתי עם הגידול, עכשיו גם אתם יכולים ליהנות״, ופחות בקטע של ״אני אתן לך, אז אתה תיתן לי״.
אבל בפועל כולם נותנים, ולכן בסופו של דבר כולם גם מקבלים מתישהו.
זה מאוד יפה וקהילתי. זה גם גורם למפגשים בין אנשים שלא מכירים. כשיש למישהו פתאום ארבעה ארגזים של שום והוא מחלק אותם לעשרה אנשים שונים, האדם העשירי יכול להיות מישהו שהוא בכלל לא הכיר קודם. וככה מכירים ונהיים חברים.
השיתוף הזה במשאבים מאוד יפה וחמוד בעיניי. מרגיש לי שבארץ, ואני מתכוון לישראל, התמימות והשיתוף כבר לא מה שהיו פעם, מה שנקרא.
זהו, זה הכול להפעם. אני עוד מתאושש פה מהחדשות המרעישות, ונתראה בפעם הבאה.
